פס"ד בתובענה ייצוגית בנושא "אגרת מיכלי אשפה" שנגבה בידי עיריה

בפניי תובענה ייצוגית, שעניינה "אגרת מיכלי אשפה" שגבתה עיריית בת-ים מהתובעת ומתושבים נוספים בשטח שיפוטה, שלטענת המבקשת נגבתה שלא כדין. עיריית בת-ים הודיעה על הפסקת הגבייה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: " חוק תובענות ייצוגיות"). לפיכך, עניינו של פסק דין זה בגמול למבקשת ובשכ"ט לב"כ המבקשת לפי הוראות סעיפים 9(ג), 22(ב) ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות.

1. רקע הדברים

התובעת הינה מחזיקה ובעלים של נכס בשטח של 114 מ"ר ברחוב השומר 5 בבת-ים, הידוע כגוש 7160, חלקה 227, תת חלקה 2 (להלן: "הנכס").

בסוף שנת 2006 חייבה עיריית בת-ים (להלן: "העירייה" או "המשיבה") את התובעת באגרת מיכלי אשפה (להלן: "האגרה") בגין הנכס עבור שנת 2007, בסך של 91.28 ש"ח. סכום זה שולם ע"י התובעת באמצעות הוראת קבע בבנק. למיטב זכרונה, חויבה התובעת באגרה גם ביחס לשנת הכספים 2006, בהודעה שנשלחה אליה בסוף 2005 או בתחילת 2006.

ביום 3.5.07 הגישה התובעת תובענה מנהלית וכן בקשה לאישור התובענה כייצוגית (בש"א 30728/07), בגין גביית האגרה שלא כדין ע"י העירייה (להלן: "הבקשה" או "בקשת האישור"). המבקשת טענה כי האגרה שגבתה העירייה נגבתה בחוסר סמכות, שכן אין לעירייה סמכות לגבות אגרת מיכלי אשפה מכוח חקיקה ראשית, חוק עזר או צו הארנונה.

ביום 31.7.07 הודיעה העירייה על הפסקת גביית האגרה החל מיום 1.8.07 בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, וזאת מבלי להודות בטענות המבקשת. עפ"י סעיף 9(ב) הנ"ל, משהודיעה הרשות הציבורית על חדילת הגבייה נשוא התובענה הייצוגית, מצווה בית המשפט לדחות את הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית. יחד עם זאת, קובע סעיף 9(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, כי כאשר בית המשפט מחליט שלא לאשר בקשה לתביעה ייצוגית בהתאם לסעיף 9(ב), הוא רשאי לפסוק גמול למבקש/ת ולבא כוחו/ה, וזאת בהתאם לשיקולים המפורטים בסעיפים 22, 23 לחוק תובענות ייצוגיות. 

לפיכך, בדיון שהתקיים בפניי ביום 18.11.07, הוריתי לב"כ העירייה להמציא לב"כ התובעת את הסכום לגבייה בו חייבה העירייה את התושבים בגין האגרה בתחילת שנת 2007 לשנת המס 2007, וכן הוריתי לצדדים להגיש סיכומים בשאלת הגמול למבקשת ושכר טרחה לב"כ המבקשת.

2. טענות הצדדים

המבקשת טענה כי עפ"י הודעת העירייה, העירייה חייבה את תושביה בתשלום בסך של כ-2.3 מיליון ש"ח עבור תקופות 1-4 (מתוך 6 תקופות לחיוב בשנה) לשנת המס 2007 בגין האגרה, כאשר היה עליה להגיש את הסכום לחיוב בגין שנת המס כולה, וכי לפי חישוב יחסי עבור כל תקופה, הסכום לחיוב בגין האגרה עבור השנה כולה נאמד בסך של כ-3.5 מיליון ש"ח. 

לעניין הגמול לתובעת ושכר הטרחה לבאי כוחה, טענו באי כוחה, כי הפיצוי לתובע המייצג ובא כוחו הם הכוח המניע של מוסד התובענות הייצוגיות, וכן כי תחום המיסוי המוניציפאלי הוא תחום נישה הדורש התמחות מקצועית מיוחדת. כן סקרו ב"כ התובעת את הקריטריונים לקביעת שיעור הגמול ושכר הטרחה הקבועים בסעיפים 22 ו-23 לחוק התובענות הייצוגיות, וטענו כי לאור יישום הקריטריונים הנ"ל על המקרה דנן, יש לחייב את העירייה לשלם לתובעת גמול בסך של כ-105,000 ש"ח, ושכ"ט לב"כ התובעת בסך של כ- 523,000 ש"ח.

לעניין סכום החיוב לשנת 2007 בגין האגרה, טענה העירייה, כי עפ"י החישוב הנ"ל שהגישה, חייבה העירייה את תושבי העיר בת-ים עבור תקופות 1-4 לשנת המס 2007 (חודשים ינואר עד אוגוסט 2007) בסך של כ-2.3 מיליון ש"ח, כאשר בגין תקופות 5 ו-6 (חודשים ספטמבר עד דצמבר 2007) לא חוייבו התושבים ע"י העירייה, למעט התושבים ששילמו מראש בתחילת שנת המס 2007 סך של כ-98,500 ש"ח בגין תקופה זו. לפיכך, העירייה חייבה את תושביה בסך של כ-2.4 מיליון ש"ח בגין האגרה.

לעניין הגמול למבקשת ושכ"ט לבאי כוחה, טענה העירייה כי מאחר שהודיעה על הפסקת הגבייה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, אין מקום ל"הענשתה" והעשרת התובע הייצוגי על חשבון הציבור כולו, שהרי כספי הגמול ושכר הטרחה משולמים מהקופה הציבורית. כן טענה העירייה, כי מאחר שהודיעה על הפסקת הגבייה, ולאור יישום הקריטריונים הרלבנטיים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, יש לדחות את דרישת הגמול למבקשת ושכר הטרחה לבאי כוחה, ולחלופין, לפסוק גמול ושכ"ט בשיעורים שנקבעו בפסיקת בית המשפט בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, ולכל היותר 35,000 ש"ח לתובעת ו-5,000 ש"ח לב"כ התובעת.

3. הסכום בו חייבה העירייה את התושבים בגין האגרה לשנת המס 2007

ביום 13.12.07, הגישה המשיבה הודעה מטעמה, הנתמכת בתצהיר של מר מנשה לוטן, הממונה על ההכנסות בעיריית בת-ים (להלן: "הודעת העירייה"), לפיה בשנת המס 2007 חייבה המשיבה את תושבי העיר בת-ים בסך של 2,318,467.81 ש"ח עבור תקופות 1-4 לשנת המס 2007 (חודשים ינואר עד אוגוסט 2007) בגין "אגרת מיכלי אשפה". עפ"י הודעת העירייה, התושבים לא חויבו בגין תקופות 5 ו-6 (חודשים ספטמבר עד דצמבר 2007), למעט התושבים ששילמו מראש בתחילת שנת 2007, שהסכום ששילמו בגין תקופות אלה עומד על סך של 98,444.98 ש"ח. מכאן, שעפ"י הודעת עיריית בת-ים, העירייה חייבה את תושביה בשנת המס של 2007 בסך של 2,416,912.79 ש"ח בגין האגרה.

המבקשת טענה, כי היה על העירייה להגיש את סכום החיוב השנתי לשנת המס 2007 בו חייבה את תושביה באגרה בתחילת שנת 2007, וכי לפי חישוב יחסי עבור כל תקופה מתוך 4 התקופות הראשונות בשנת 2007, בתחילת שנת 2007 חייבה העירייה את תושביה באגרת מיכלי אשפה בסך של 3,477,700 עבור שנת המס 2007. 

העירייה טענה, כי ניסיונו של ב"כ התובעת לטעון כאילו הודעת העירייה אינה נכונה מקומם, משום שב"כ התובעת לא מצא לנכון להתייחס להודעה זו מטעם העירייה או להשיג עליה, ולא דרש לקיים דיון בבית המשפט ולחקור את המצהיר מטעם העירייה על הנתונים המספריים שהוצגו בהודעתה, ותחת זאת קבע באופן נחרץ ותמוה כי סך החיוב השנתי שחייבה העירייה את תושביה לשנת 2007 בגין האגרה עומד על 3,477,700 ש"ח.

בסיכומי התשובה, מפנה המבקשת להוראות סעיף 4 לחוק הרשויות המקומית (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980, המאפשר פרעון של חיוב הארנונה השנתית בהסדר תשלומים, כאשר ההסדר הנפוץ ביותר, לפיו פועלת גם עיריית בת-ים, הוא פריסה לשישה תשלומים בשנה, ומכאן התייחסות העירייה ל-4 מתוך 6 תקופות חיוב בשנה. אלא שהתייחסות העירייה היא לפריסת התשלומים ולא לסכום החיוב המקורי השנתי, מטעה.

בהחלטתי בדיון שהתקיים ביום 18.11.07, הוריתי על המצאת הסכום לגבייה בו חייבה העירייה את התושבים בגין אגרת מיכלי אשפה בתחילת שנת 2007 לשנת המס 2007 לב"כ המבקשת, כאשר ההיגיון העומד מאחורי ההחלטה הוא, כי לצורך קביעת שיעור הגמול ושכר הטרחה האמורים, יש לבחון את סכום הגבייה השנתי בגין האגרה, כפי שהיה נגבה אלמלא הופסקה הגבייה לאחר שהוגשה התובענה הייצוגית.

מאחר שחישוב זה התבקש כאן לצורך קביעת שיעור הגמול ושכר הטרחה, ולא לצורך תביעת השבה, אין חשיבות מכרעת לקביעת הסכום המדויק שגבתה העירייה בגין האגרה לשנת המס 2007, שנע בין 2.4 מיליון ש"ח לשנה,כגרסת המשיבה, ל-3.5 מיליון ש"ח לשנה, כגרסת המבקשת.

4. הגמול למבקשת ולבא כוחה